פסק דין בתיק ת"א 1925-06

1.         התובעת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה. נתבעות 2-4 היו שותפות בנתבעת 1 (נספח א לכתב התביעה), שותפות רשומה אשר עסקה בזמנים הנוגעים לתביעה בשדרוג שדות תעופה צבאיים, עד שנתבעת 4 רכשה את זכויותיה וחובותיה (סעיף 4 לתצהיר מוטי שוקרון, מנהל נתבעת 1 בשעתו). כאשר קיבלה נתבעת 1 על עצמה לבצע עבודות רחבות היקף בכמה שדות תעופה צבאיים היא פנתה לתובעת כדי שתבצע חלק מן העבודות בבסיס רמון שבנגב כקבלנית משנה, וביום 15.07.04 חתמו השתיים על חוזה (נספח א לתצהיר אבי בן ^-ארי, מנהל התובעת; להלן: החוזה). בחודש ינואר 2005, בעוד העבודות בעיצומן, התבקשה התובעת לבצע עבודה נוספת, שהיקפה 1,402,093 ש"ח, בתוספת מע"מ, בטייסת 119 (הצעת המחיר - נספח 7 לתצהיר שוקרון).

החוזה, כמצוין בו, הוא חוזה פאושלי. אף ^-על ^-פי שהתובעת הצהירה בו כי בדקה את תכניות המיזם, לטענתה הללו טרם הומצאו לה במועד חתימת החוזה ומחירו נקבע על סמך כתב הכמויות אשר צורף אליו, שאותו חיברה נתבעת 1. לאחר שהחלה בביצוע העבודה, התובעת מוסיפה, התברר לה כי קיים פער ניכר בין כמויות החומרים והיקף העבודה שצוינו בכתב הכמויות המטעה שהציגה לה נתבעת 1 ובין אלו שנדרשה להן הלכה למעשה. עם תום העבודה, כאשר הגישה לנתבעת 1 חשבון סופי שלשיטתה שיקף את העבודות שבוצעו בפועל, השיבה נתבעת 1 את פניה ריקם. מכאן התביעה.

2.         הנתבעות גורסות כי לפי החוזה, התובעת אינה אמורה לקבל תשלום נוסף על מה שהוסכם אם לא קיבלה אישור כתוב לבצע עבודות נוספות. כמו ^-כן הציגו כתבי ויתור בחתימת התובעת (נספח 2 לתצהיר שוקרון) שלפיהם אין לה טענות בגין התשלומים שאושר לשלם לה על ^-פי החשבונות החלקיים. לכך התובעת משיבה כי נתבעת 1 ניצלה את העובדה שבכל עיכוב בתשלום היה גלום הסיכון שהיא לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, וכתנאי לקבלת התשלום במהלך העבודה אילצה את מנהלה לחתום על אותם מסמכים. על כל פנים התובעת מבהירה כי בשום כתב ויתור לא ויתרה על טענותיה באשר לחשבון הסופי.

3.         הנתבעות הגישו תביעה ^-שכנגד על סך 2,723,250 ש"ח, שבה טענו כי נאלצו לשכור עובדים ולרכוש חומרים וציוד בשביל התובעת, כדי שהיא תוכל לבצע את העבודות שנזכרו בחוזה והן תוכלנה לעמוד בהתחייבויות שהתחייבו לפני מזמין העבודה. לגרסתן, התובעת ביקשה זאת מנתבעת 1 זמן מה לאחר תחילת העבודות, כשהודיעה כי אין לאל ^-ידה לעמוד בחובותיה על ^-פי החוזה. את הסכומים שבהם יש לחייב תמורת החומרים והעובדים הסכימו הצדדים להפחית מהסכום הפאושלי המגיע לתובעת לפי החוזה.

ד י ו ן  ו ה כ ר ע ה

החוזה

4.         בפרק יד לחוזה, שכותרתו ,,התמורה והתשלומים'', נקבע:

,,1.       המחירים והתמורה המוסכמים בחוזה זה יהיו קבועים ומוסכמים מראש, ללא שינוי, וכמפורט בנספח ג'.

2.         המחירים הקבועים בנספח ג' (לוח התשלומים) הינם התמורה המלאה והסופית המגיעה לקבלן [התובעת - ש' א'] בגין העבודה לרבות שכר עבודה, חומרים, כלי עבודה, הוצאות הובלה, שירותי עזר שונים, מסים ואגרות וכל הוצאה אחרת מכל סוג שהוא, והם לא ישתנו בשל כל גורם וסיבה.''

(ההדגשה האחרונה אינה במקור)

בנספח ג, שעניינו שלבי התשלום, הוסכם:

,,תמורת ביצוע מלוא התחייבויות הקבלן על פי ההסכם תשלם השותפות לקבלן סכום קבוע ומוסכם של 3,021,948 ש"ח. מודגש בזה שהעבודה היא פאושלית ולא תשולם לקבלן שום תוספת מחיר לסכום הנ"ל אלה אם כן [כך במקור - ש' א'] המזמין יאשר עבודות נוספות שדינן יהיה ככל עבודה נוספת על פי חוזה זה.''

(סעיף א; ההדגשה אינה במקור)

גם בנספח א לחוזה, לאחר שהופיעה הצהרה כמעט זהה, הוטעם ברחל ^-בתך ^-הקטנה:

,,למען הסר כל ספק מובהר ומודגש בזאת, כי כתב הכמויות שהועבר לקבלן הוא למטרת היכרות ראשונית בלבד של הקבלן עם העבודות נשוא חוזה זה, וכי לא תהיה לכתב הכמויות השפעה כלשהי על המחיר לו יהיה זכאי הקבלן. כל הסתמכות של הקבלן על כתב הכמויות היא על אחריותו הבלעדית בלבד, והשותפות אינה ולא תהיה אחראית לכל הסתמכות מכל סוג שהוא של הקבלן על כתב הכמויות.''

(עמ' 14, סעיף א; ההדגשה אינה במקור)

וכן: